חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א כח

(כח) ויתן את הכל וכו' וכי כל הקרבנות ניתנין לידי הבעלים. דתיבת "הכל" יתר הוא, דהוה ליה למכתב "ויתן אותם". ואי אפשר לומר דמרבה גם חטאת ועולה הכתובים למעלה – דהא חטאת ועולה בודאי לא בעינן תנופה. וזהו דקמתמה וכי כל הקרבנות היינו חטאת ועולה? וכן לדורות גם כן לא מצינו תנופה כי אם בשלמים ותודה ואיל נזיר שהם גם כן שלמים [הראב"ד]:

ומה שאמר "לידי הבעלים" – שבמילואים היו אהרן ובניו הבעלים ומשה היה כהן:

אלא ללמדך וכו'. היינו שבא לרמז כאן לתנופה אחרת שהיא על כפי בעלים ואינה בשלמים כזו והיא תנופת מנחת סוטה ותנופת אשם מצורע. לכך אמר "ומטהרים את המצורעים". ומה שכתוב "ואת היולדות" הסכימו המפרשים שהוא טעות סופר, שאין לו בכאן שום שורש דבר. ודע, דמה שכתוב בתורה "ועל כפי בניו" הסכים הראב"ד שהוא הוראת שעה, דמדינא בקרבן השותפים אסורים להיות הכל מניפין – לא בבת אחת ולא בזה אחר זה – אלא אחד מן השותפים מניף בשביל כולם כדאיתא במנחות (דף צד.):