חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א כ

(כ) שמושלם על הכל. שממנו היה חלק לאהרן ובניו ולמזבח ולמשה. והוא החזה שניתן למשה, ומדמו היה כמו כן למזבח, ולאהרן ובניו בבהונות. וזהו שסיים מלמד שהמילואים וכולי:

סמכו ידיהם עליו בשמחה. והלא סמיכה בזה אחר זה סגי, ומדכתיב "ויסמכו" משמע שכולם כאחד סמכו, ואין זה אלא מחמת רוב שמחתם לא הספיקו להמתין זה על זה וסמכו כולם כאחד:

עבודת יום וקידושיו. כן צריך לומר [הגר"א]:

וסמכו ידיהם. נראה שצריך לומר "סמכו ידיהם":

ועשו יום טוב. דוגמת יום הכפורים שעשה כהן גדול לאחיו הכהנים יום טוב בשעה שיצא בשלום מן הקודש: