חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ו ב

(ב) מדמה ולא מדם קדשי קדשים. כגון דם זבחי שלמי צבור ואשם אם ניתז על הבגד אין טעון כבוס:

והלא דין הוא. להיפך ולכך אצטריך למעוטי:

שלא שוו לחטאות החצונות למריקה ושטיפה. דדבר זה אין שייך אלא בדבר הנאכל:

שוו להם לכבוס. דאתרבו מדכתיב "תורת החטאת" כנ"ל בריש הפרשה:

ק"ק ששוו כו' למריקה ושטיפה. כדלקמן בפרק ז':

תלמוד לומר מדמה. לאפוקי מקל וחומר, ואף על גב דאוקימנא לעיל "מדמה" למעוטי פסולה – תרתי שמע מינה:

הכי גרסינן מדמה ולא מרוטבה. שאם ניתז רוטבה על הבגד אין טעון כבוס דהוה אמינא תיתי בקל וחומר מדם:

שאין טעון מריקה ושטיפה. דאינו נאכל:

הרוטב שטעון מריקה ושטיפה. דרוטב כבשר שויה רחמנא דכתיב "כל אשר יגע בבשרה יקדש" להיות כמוה: