חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ד ו

(ו) ברותחין כל צורכה. בעודה בצק קודם אפייה:

אלא זו. דכתיב בה "מורבכת תביאנה" ובשל תודה דכתיב "סולת מורבכת חלות בלולות בשמן" ושבמילואים שהיה בימי משה דכתיב "לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת וגו'" ואמרו חז"ל דחלת לחם שמן הוא רבוכה:

יכול לפני וכו'. רבו בזו הנוסחאות, והגר"א גרס "יכול לאחר הנסכים? תלמוד לומר תקריב – לפני הנסכין". והוא כמסקנת הגמרא (יומא לד, א) וכעין זה משמע בגירסת הר"ש, עיי"ש:

תאפה נא. בשעת אפייתה תהא נא כמו (שמות, יב) "אל תאלכו ממנו נא" כך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טיגון מתחלה דבהא מודו כולי עלמא דתרוויהו בעינן כדכתיב "על מחבת בשמן" וכתיב "תופיני", תאפה נאה, בשעת אפייתה בתנור תהא נאה. ולפי זה הטיגון צריך להיות אחר האפייה דאם מטגנה מתחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:

הכי גרסינן תאפה רבה (הגר"א וכלשון ראשון שברש"י) פי' שיהיה בה אפיות רבה וזה שאופה ומטגנה ואחר כך אופה דאית ליה לר"י דדרשינן שניהם – 'תאפה נאה' ולהכי אמר שאופה תחילה, ו'תאפה נא' ולהכי אמר שחוזר ואופה אותה אחר הטגון (רש"י):

שכופל וכו'. (היינו כל חצי חלה) ושנים לארבעה וכולי – טעות סופר הוא דלא כמאן (עיין מנחות דף עה:). וגירסת הראב"ד וכן הוא גם כן גירסת הגר"א "שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל", והוא כמסקנת הגמרא שם אלא שהגר"א הוסיף "ומנחת כהן הדיוט כופל א' לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל". ועיין בפירוש הר"ש והוא כדברי המשנה שם. וביאור הלכה זו עיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פי"ב הלכה ד' בדברינו שם:

אף בניו. משנכנסים לחינוך:

אף בניו. כשנכנסים לחינוך וכן בכולהו:

אף בניו יהיו מביאים חצאים. ותהא מנחת חנוכם קריבים בשתי פעמים:

מה אהרן מביא ג' לוגין ועשרון. כדאמרינן לעיל:

תלמוד לומר זה. דאין מביאין אלא עשרון ולוגה כמו שאר מנחת כהנים:

מה אהרן מביא רבוכה וכו' ת"ל זה. דדוקא הוא בעצמו אבל בניו מנחת חינוכם כסתם מנחת נדבתם: