חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ב י

(י) עליה העולה. אמרינן בגמרא (פסחים נח, ב) דהדיוק הוא מדכתיב "העולה" - משמע העולה המיוחדת, והיא התמיד:

ת"ל עליה שלמים. ואמר רבא בגמרא דהוא לשון השלמה - עליה השלם כל הקרבנות כולן, ופירוש הכתוב: והקטיר עליה חלבי השלמים – אותן החלבים שבהן יהיה נשלם כל ההקטרות, ולא תעזוב דבר מהם לאחר תמיד של בין הערבים:

וכתב הקרבן אהרן דלפיכך הוציא הכתוב מפשוטו, דהוקשה לו ה"א ד-"השלמים", דשלמים לא נזכרו כאן עד שיאמר "השלמים" דמשמע השלמים הנזכרים?! ולזה אמר דאין 'שלמים' כפשוטו אלא מלשון השלמה:

תמיד אף בשבת. שעושים מערכה לתמידין ומוספין:

תמיד אפילו בטומאה. פירוש: אף בזמן שהתמיד קרב בטומאה אברים כמו כן יקרבו בטומאה והכהנים הטמאים כמו כן יסדרו המערכה להקטירם עליה:

פסכתר. כלי גדולה של נחושת היא ששמה כך:

אף בשעת מסעות. כן צריך לומר [הגר"א]. והכא איתא בירושלמי סוף פרק טרף בקלפי ובילקוט כאן:

מדשנין אותה. מסירין האש מעל המזבח ונותנין אותה בכלי עד שעת חניתן:

ולשון "אף" קשה. ויש לומר משום דר' יהודא קאמר "אף" - אמר הוא גם כן בלשון "אף" [ר"ש]:

שנאמר ודשנו את המזבח. שהיו מסירים אף הדשן. ובירושלמי איתא ומה מקיים ר"י ודשנו את המזבח? דרוי - כההיא "ואכל ושבע ודשן" – כלומר שהיה שבע ממה שעליו, שהאש היה מכוסה עליו פסכתר: