חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ב א

(א) כמדתו. של הכהן. שלא יחסר ושלא יותיר:

בד שיהו של בוץ וכו'. לאו ממשמעותא ד-'בד' נפקא לן כולהו אלא הכי קאמר - בגדים שנאמר בהן 'בד' צריכין שיהיו של בוץ וצריכין שיהו חדשים וצריכים שיהיו כפולים ושלא ילבש עמהן בגדים אחרים (של קודש או של חול). יש מהן למצוה ויש מהן לעכב, כדמפרש בזבחים (דף יח.) וביומא (דף עא:), עיי"ש:

שיהו חדשים. דבעינן שיהא ל"כבוד ולתפארת":

שיהו כפולים. חוטין כפול ששה:

שלא ילבש עמהן בגדים אחרים. יתור בגדים. ד-'בד' הוא כמו 'לבדו' ומשמע לבדו ילבש:

בגדי פשתן. דמשמע דלא יוסיף עוד של בוץ עמהן:

לא ילבש עמהן בגדי קדש אבל וכולי. דמשמע דמין דידיה קממעט:

ת"ל ומכנסי בד וגו'. הגר"א גריס "תלמוד לומר בד" [וכדבריו איתא בזבחים בדף יח ע"ב] ור"ל ד-'בד' משמע שלא יוסיף דבר עמהן כלל. ויותר נראה דדרש התורת כהנים הוא מדכתיב הכא שני פעמים "בד" ובפרשה אחרי כתיב שם ד' פעמים "בד" – "כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד וגומר" – הרי ששה. ומהני מרבה כל אלו. וכן משמע קצת בראב"ד דכתב מדכתיב "בד" יתירא דרשינן לכל הני. ואחר כך מצאתי בתורת כהנים גופא להלן בפרשה אחרי על הפסוק "כתונת בד קדש ילבש" כעין דברי. [ודע דמה שכתב שם ומה תלמוד לומר ד' פעמים הוא כמו 'דבר אחר'. וכן מוכח בפסיקתא זוטרתי]:

להביא את המצנפת וכו'. קסבר דהרמת הדשן עבודה היא ובעיא ד' בגדים:

ר' דוסא אומר להביא וכו'. סבירא ליה דהרמה לאו עבודה היא ואין צריך ד' בגדים. ור' יוחנן סבירא ליה [ביומא דף כג:] דסברת ר' דוסא דלא צריך קרא לריבויא דודאי עבודה היא אלא האי "ילבש" יתירא להביא שהכהן הדיוט יכול ללבוש לעבודתו הארבעה בגדי בד שלבשן הכהן הגדול ביום הכפורים, דגמרינן "ילבש" "ילבש" מהתם דכתיב בפרשה אחרי "כתונת בד קדש ילבש" ובהנהו בגדים מיירי הכא:

וכי אבנטו וכו'. והלא של כהן הגדול ביום הכפורים של בוץ לבדו כדכתיב "ובאבנט בד יחגור" ואבנט של כהן הדיוט של כלאים – תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר:

ד"א. צריך לומר "ועוד" [הגר"א ופשוט]:

קדושה חמורה. כהן גדול בפנים:

אפילו הם שחקין. ומאי דאמרינן לעיל בד שיהיו חדשים היינו למצוה (זבחים יח, ב):