חפץ חיים על ספרא, צו, פרק יד ז

(ז) ולא הצבור. שאין הצבור נכרתים על ידו. ואפילו היה ביכולתם למחות שנענשים על זה - אבל כרת אין חייבים. ויש מפרשים "ולא הצבור" היינו אם עבר הצבור על זה העון אף שבודאי נענשים, מכל מקום אין נכרתים:

ההוא. משמע שיהא בהוייתו ובישוב דעתו:

ולא מוטעה. היינו 'אומר מותר', דקרוב למזיד הוא, אימא אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת - קמ"ל:

בשלום. ואין עליהם עונש של כלום. והיינו כשאין בידם למחות: