חפץ חיים על ספרא, צו, פרק יא ג

(ג) והקריב על זבח. הוה מצי למכתב "והקריב התודה" ואתי 'זבח' לרבויי לחייבו על כל זבח דהיינו שאם הביא שלש בהמות לתודה חייב לחם על כל אחת ואחת:

והלא דין הוא. היינו דאי לאו קרא הוה אמינא למילף מדינא דסגי ליה בהארבעים חלות לכולן:

שמיעט בלחם. בעצרת שאינו מביא אלא שתי לחם:

ריבה בכבשים. שמביא שני כבשים:

כאן שריבה בלחם. ארבעים חלות:

אינו דין שירבה בכבשים. היינו שיהיה דיי בזה הלחם על כמה כבשים: