חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ח ה

(ה) שהמשקים מטמאים את הכלים דברי ר"י. ר"י לא דריש ליה להכשר כדאמרינן לעיל אלא לטומאה ממש ומוקי להאי "טמא" אכלי עצמו:

אין טומאת משקין לכלים מן התורה. שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה:

אלא מדברי סופרים. גזירה משום משקה זב וזבה שהם מטמאים מן התורה:

שאין וכולי. הוא כמו תדע, ורצונו לומר דכל טומאה מן התורה צריכה הערב שמש וקודם הערב שמש לא נטהר לגמרי מטומאתו:

עולין מידי טומאתן – כצ"ל:

וכלים שנטמאו במשקין עולין מידי טומאתם בו ביום. היינו תיכף אחר טבילה:

שאין וכולי שאין תוכו טמא. ור"ל כשנטמא מאחוריו ממילא נטמא גם תוכו והאוכל שנגע בו נטמא:

תוכו טהור. דחכמים עשאו היכר בטומאת משקין לכלים להודיע שטומאת כלים מהמשקין הוא רק מדבריהם כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים:

מלמד שהכלים מטמאים את המשקין. האי תנא נמי בטומאה ממש מוקים ליה לקרא אלא דקמפרש ליה על המשקה כלומר יטמא המשקה מחמת הכלי שנטמא בשרץ:

כל עיקר. ר"א דריש האי "יטמא" אהכשר כדלעיל בהלכה ב':

על בי מטבחיא שהם דכיון. היינו הדם והמים הנמצאים בבית המטבח [היינו בעזרה] שהם טהורים שאינם מקבלים טומאה והיינו משום שמן התורה אין משקים מקבלים טומאה אלא מדברי סופרים והכא לא גזרו משום הפסד קדשים:

רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקין מטמאים את הכלים. בסוף פרק קמא דפסחים (דף כ.) מסיק דהכי איבעי ליה למיתני: השרץ מטמא את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים והאוכלין מטמאין את המשקין:

הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ. היינו מטמאין, ורבי עקיבא לטעמיה דאמר שני עושה שלישי בחולין:

הערה 1: זו היא נוסחת הקרבן אהרן על פי גירסת הילקוט שהסכים עמה עד סוף משנה ג'. ויש עוד נוסחא והיא נוסחת הראב"ד ורש"י בחולין (דף טז:) וז"ל: יכול אפילו הם בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין? ת"ל בכלי יטמא. אין לי אלא שמלאן בכלים [לשתות - זו היא נוסחת רש"י], מנין אם מילאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? ת"ל בכל יטמא. אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות ובשיחין ובמערות? ת"ל כלי. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל תלוש מן הקרקע. מרבה אני את שמלאן לגבל בהן ולהדיח בהם את הכלים שהם תלושים מן הקרקע ומוציא את שבבורות ובשיחים ובמערות שאין תלוש מן הקרקע. יכול אפילו חישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהיו מכשירים? ת"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה, מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים? ת"ל מים. אי מים יכול אפילו חישב שירדו לבורות ולשיחים ולמערות יהו מכשירים? ת"ל אשר ישתה. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני שחישב עליהם שירדו לבורות ולשיחים ולמערות שאין עמהם מחשבה , עכ"ל הברייתא. וביאורה. ת"ל בכלי יטמא היינו מה שכתוב "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי" ובעינן שיהו מקבלין אותם בכלי ומאי "יטמא" – הכשר כדאיתא בפסחים (דף טז.). אין לי אלא שמלאן בכלים כלומר כלי הראוי לשתיה מדכתב "אשר ישתה", ומנין אם מלאן לגבל בהם את הטיט או לכבס בהם את הכלים ואפילו בכלי שאינו ראוי לשתיה [ראב"ד. ולפי גירסת רש"י "לשתות" אין צריך לכל זה]. ת"ל בכל יטמא היינו מה שכתוב "בכל כלי אשר ישתה יטמא" והא "בכל" יתירא הוא לרבות. אי בכל יכול אפילו בבורות וכולי ת"ל כלי פירוש לא חזר כל זה אלא שרצה לפרש מה הפרש יש בין זה לזה ולומר שאלו תלושין ואלו מחוברין. יכול אפילו חישב עליהן שירדו לבורות וכולי כלומר הגשמים הללו חישב עליהן בעוד שהם תלושים ויורדים מן העבים קודם שירדו לבורות וכיון שחשב עליהם בתלושים בכל מקום שהם יהו מכשירים ואפילו במחוברין תלמוד לומר אשר ישתה כלומר את שחשב עליהן לשתיה ולא שחשב עליהן למחובר. או אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה פירוש שחשב עליהם לשתיה, ומנין כשחשב עליהם בעוד שהם יורדים להדיח בהם עצים או אבנים שהן מכשירין ואף על פי שנגעו בארץ קודם שנגעו לפירות, תלמוד לומר מים מכל מקום. מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה פירוש היינו שמחשב לצורך דבר תלוש דהיינו שתיה אף אני ארבה את שחישב להדיח בהם עצים ואבנים שהוא גם כן לצורך דבר תלוש. ומוציא אני את שחישב עליהם שירדו לבורות שאין עמהם מחשבה פירוש לצורך דבר תלוש אלא לצורך דבר מחובר. [כל זה הוא תמצית פירוש הראב"ד ורש"י בחולין (דף טז.). ומדברי הרמב"ם (פרק ד ממכשירין משנה ו') בפירושו שם משמע גם כן שהיה לו נוסחא זו בתורת כהנים]: