חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ח ב

(ב) יכול אפילו הם בבורות וכולי. פירוש: שאם נפלו הפירות בבורות ומערות יהיו מוכשרין לקבל טומאה:

ת"ל אשר ישתה בכל כלי. והשתא סלקא דעתן דהכי קאמר שיהיו מוכנים לשתיה דהיינו שמלאן כבר לשתיה מה שאין כן במים אשר יהיו עדיין בבורות שאינם מוכנים כלל לשתיה:

ת"ל אשר יבוא עליו מים. שהוא כלל לומר דלא חיישינן אלא למים ולכל דבר שמלאן נקראו מים:

יכול אפילו וכולי. הוא חוזר ומבאר את דבריו דאילו הוי כתיב הריבוי דמים לחוד הייתי יכול לרבות גם אם יהיו בבורות וכולי דגם מים שבבור נקראו מים – לכך הוצרך לומר המיעוט ד"אשר ישתה". והשתא דכתיב תרוויהו חזינן דאין הכונה שיהיו מוכנים לשתיה דוקא אלא שיהיו מים דומים למים אשר ישתה האדם, שקודם שישתה מלאן וחשב עליהם לדבר זה. כיוצא בזה יהיו כל מים המכשירין שהם המים שקדם להם מחשבה. ולזה מרבה אני כשמלאן לגבל, שהרי קדם להם מחשבת הגיבול שמלאן לגבל או לכבס. ומוציא אני את שבבורות שאין בהם מחשבה כלל, שאין אדם חושב עליהם בהיותם בבור לשום דבר מיוחד: