חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ו ד

(ד) והקולב. הוא עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומיטלטל ומעמידין אותו לפני פתח חנות ותולין עליו חפצים [רש"י שבת דף ס]:

והנחותא. הוא פשוטי כלי עץ כדאיתא במשנה דטבול יום פרק ד:

ת"ל מכלי עץ. "מכל כלי עץ" דמשמע מקצתם ולא כולם:

הכי גרסינן או יכול שאני מוציא – (הגר"א וכן הגירסא בראב"ד):

והדולפקי. הוא כלי עץ שמניחין עליו צלוחית וכלים כדאיתא במשנה דכלים (ריש פרק כב):

ת"ל כל כלי עץ ריבה. והגר"א גרס "תלמוד לומר כל עץ ריבה", דתיבת "כלי" איצטריך למה דדרשינן לקמיה בהלכה ה':

מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם. שלפעמים מתכסה בו:

ואת משמשי האדם. פירוש שנותן לתוכו כליו:

אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם וכולי ואת משמשי האדם. שלבד שמניחין עליהם כלים לפעמים סומכין את עצמן גם כן עליהם:

ומוציא אני את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש משמשי האדם. פירוש, שדרך לעלות בעצמו עליו אבל אין דרך להשים עליו כליו:

הכי גרסינן ואת הקולב ואת המנורה ואת הנחותה שהם משמשין משמשי האדם ואין משמשין את האדם . (הגר"א וכן הוא בראב"ד ובסמ"ג עשין רמ"ה וכן כתב הזית רענן). פירוש קולב וכולי דרך להשים עליהן כליו וכל צרכיו אבל אינו רגיל בעצמו לסמוך עליהן שיקראו "משמשי האדם" ולא הוי דומיא דשק. ובאותן כלים שיש להם בית קיבול אין מחלקין בכך אלא כולם טמאים חוץ מן אותם שאין דרך לטלטלן כשהם מלאים וכדמפרש לקמיה: