חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ה ד

(ד) עכבר שבים. דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו:

ודין הוא. דלא מטמא ואין צריך קרא:

טימא בחולדה עם העכבר. שחיברן יחד, החולד והעכבר, להשוות אותם:

מה חולדה מין הגדל על הארץ. ולא שבים שאין בים חולדה כדתניא בפרק ט דחולין כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:

אף עכבר. אף על פי שיש ממנו בים לא טימא אלא מין הארץ:

אי מה חולדה. כלומר, או נאמר שהשיווי אינו אלא לומר דהעכבר יהיה כולל כל מה שיקרא עכבר כי לא נשגיח למקומות אלא לשם כמו שבחולדה כל מה שיקרא חולדה הוא טמא:

ת"ל על הארץ. שהוא יתר דהיה לו לכתוב "בשרץ השורץ" ובאמרו "על הארץ" אין זה אלא תנאי דמה שעל הארץ טמא ומה שבים לא: