חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ג יב

(יב) תשקצו. קאי על הפסוק דכתיב "ואת אלה תקשצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם". והאי "תשקצו" ו"שקץ" יתר הוא, דהיה לו לומר "ואת אלה מהעוף לא יאכלו". ולזה אמרו שבא להוסיף בהם איסור לאסור צירן וכולי. ונראה שקאי הכל אקראי דלעיל מיניה דכתיב (בפסוק י) "שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם" ואמרינן בהלכה ח' וט' דבא לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ולאסור עירוביהן, ולזה בא הכתוב לומר "ואת אלה תשקצו" גם מן העוף שקץ הם וכללו נמי ביצים ועורות דגם שם אסור הכל. ונראה דבשביל זה סנפו ברייתא זו לכאן ולא לפרק ה' משום דשייכא לדלעיל כמו שכתבנו:

הם ומן. "הם" דכתיב "שקץ הם", ו"מן" דכתיב "מן העוף" דמשמע מן העוף גופא פרט לאלו:

פרט לחרטום. פירוש, פיו של עוף ושל בהמה נקרא חרטום [ערוך ערך חרטום]:

ולצפרניים ולכנפיים. פירוש, נוצה שעל הכנפיים:

ולנוצה שלהם. היינו שעל שאר העוף: