חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ב ה

(ה) אין לי. מותר באכילה:

אלא שור שה כבשים ועזים המיוחדים. פירוש, ד"שה כבשים ושה עזים" משמע שה הבא משני כבשים וזה הבא משני עזים משמע:

מנין לרבות את הכלאים. הוא שה הבא מכבש ועז או מתאו וזמר:

תלמוד לומר חיה ובהמה. פירוש, להכי כתב הכא סתם חיה ובהמה בלא שם פרט מיוחד, לרבות דכל שיש לה שם 'חיה' או 'בהמה' עם סימני הטורה הרי זו מותרת לאכול:

אין לי אלא חיה ובהמה. האמור למעלה אלא שהחיה נולד מן חיה דהיינו שאביו ואמו הוו שניהם מין חיה ובהמה מן בהמה שאביו ואמו היו שניהם מין בהמה:

הכי גרסינן מנין בהמה מן חיה. כגון צבי הבא על התיישה ונולד תיישה שהיא בהמה אבל אביה הוא צבי שהוא חיה. (ונקט הברייתא דבר זה לדעת ר"א ומחלקותו בבכורות (דף ז.) שבהמה וחיה מתעברים זה מזה):

וחיה מן בהמה. כגון תייש הבא על הצביה וילדה צביה שהיא חיה אבל אביה היה בהמה, מנין שאפילו כלאים כזו מותר באכילה?

ת"ל חיה מכל מקום וכולי. דמשמע כל ששם 'חיה' עליו או שם 'בהמה' עליו. אי נמי מדכתיב "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה" – משמע חיה הבא מן בהמה והוא הדין להיפך: