חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ב ג

(ג) משמע מוציא מיד משמע. משום דנראה דקראי סתרי אהדדי, דבראשונה התירה התורה לאכול הכל, שכן אמר "כירק עשב נתתי לכם את כל", ועכשיו אמר "את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו". לזה אמר דאינם דברים סותרים אלא משום דפרשה זו נאמרה לישראל ביארה בפירוש להוציא מכלל הפרשה שנאמרה לבני נח:

ת"ל זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה וכו' ותאו וזמר. באמת היה לו לסיים "תלמוד לומר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וכולי", אלא משום שבפה עדיין אין מבורר היטב שמות בהמה וחיה המותרים רק שהתורה ביארה לנו הסימנים של דברים המותרים – לכן נקטה הברייתא הפסוק של שמות בהמות וחיה המותרים דהני לישראל ותו לא: