חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה י ה

(ה) לאכלה להביא וכו'. סבירא ליה לתנא קמא דהוה ליה לכתוב "אשר תאכלו אותו", ובאמרו "לאכלה" משמע העומד לאכילה ואינו נאכל, ר"ל שהיה מוכן לאכלו אילו נשחטה אמו:

ר' יוסי ב"ר יהודה וכו' שחיטתו מטהרתו. אינהו מדמו ליה לטרפה ותנא קמא מדמה ליה למת ממש (שבת קלו, א):

או יכול אפילו בשעת חיבורן. לבשר:

תלמוד לומר יטמא. יו"ד יתירא קדריש דהוה ליה לומר "טמא" ואמר "יטמא" לרבות בשעת חיבורן:

בנבלתה ולא בקולית סתומה. פי' אף על פי שיש בה כזית מוח ואף על פי שהוא שומר למוח. והטעם מפני שאינה מטמאה משום שומר אלא אם כן יכול ליגע בנבילה עצמה דהיינו נקובה כל שהוא משום דכתיב "הנוגע בנבלתה" – את שאפשר לו ליגע טמא: