חפץ חיים על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב לו

(לו) ולא ידעו וכו'. מדקאמר "הוא אשר דבר השם":

ונקדש בכבודי. פירוש במכובדי, והיה קדושה על ידם. שכל אדם מתיירא מגשת אליו שלא ברשות שכל אלו היו כהנים ומשוחים ועל שם שקרבו שלא ברשות טעו ונכשלו ומתו – קל וחומר לשאר בני אדם:

שבניו ידועי המקום. כלומר מכובדים היו בעיניו:

וקיבל שכר על שתיקתו. שנתייחד אליו הדיבור בפרשה של "יין ושכר אל תשת":