חפץ חיים על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב ל

(ל) וחזר הכתוב ופירש להלן. פירוש, גבי כהנים כה תברכו בנוסח זה, אף כאן אהרן שהיה כהן מסתמא בירך בנוסח זה:

ירידה טעונה ברכה. שכאשר ירד בירך אותם כמ"ש למעלה שאחר הירידה בירך אותם:

וביאה. אל אהל מועד טעונה ברכה כדיליף לקמיה:

ה"ג מה ירידה מעין עבודה. שהברכה באה אחר עבודה שכן אמר "וירד מעשות החטאת וגו' ויברכם" וכנ"ל, אף הביאה – אחר שטעונה ברכה כמו הירידה – אינה אלא מעין עבודה והיינו עבודת הקטורת. ואם כן לא נכנסו אלא להקטיר קטורת:

אם יציאה שאינה טעונה רחיצה. כאשר יצא מאוהל מועד:

טעונה ברכה. כדכתיב "ויצאו ויברכו את העם"

ביאה שטעונה רחיצה. דכתיב "בבואם אל אהל מועד ירחצו..או בגשתם אל המזבח..ורחצו"

או חלוף. שלא נלמוד הברכה מהרחיצה אלא בהיפך – הרחיצה מהברכה, ונאמר שאין ביאה טעונה ברכה:

ומה אם ביאה שאינה טעונה ברכה. פירוש, שלא מצינו מקום מבואר ללמוד שתהא טעונה ברכה – טעונה רחיצה ; יציאה – שמצינו שטעונה ברכה – אינו דין שטעונה רחיצה . ואם כן נלמוד מזה רחיצה ליציאה מהברכה שמצינו בה מפורש אבל לא נלמוד ברכה לביאה ואם כן אין לנו מה מצינו מירידה:

תאמר ביציאה שכן יוצא מקודש לחול. ר"ל ואין סברא להצריך בה רחיצה ואם כן נשאר הקל וחומר הראשון מיציאה לביאה על מקומו להצריך ברכה לביאה ואם כן חזר המה מצינו מירידה וביאה על מקומו. וזהו שסיים הברייתא בטל החילוף וחזרנו לדין וכולי: