חפץ חיים על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב כא

(כא) באותה שעה קפצה פורענות וכו'. על דבר שחטא באותה שעה:

ויש אומרים מסיני נטלו להם. כלומר מסיני חטאו וזהו שהביא להם החטא הגדול שנענשו מיתה עליו:

הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם וכו' עוד שני זקנים הללו מתים וכו'. אנשים גדולים כאלו אי אפשר שיהיה דבריהם כאנשים פחותי ערך. ולפי עניות דעתי הכונה במה שאמרו "מסיני" שבעת שאמר הקב"ה עלה אתה ואהרן עמך והכהנים היינו שהכהנים מחיצה בפני עצמם והעם אל יהרסו לעלות אל השם פן יפרץ בם (שמי שאינו ראוי לאיזה מדרגה גבוה הוא נזוק על ידה). אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו – רצה לומר, הנה כבר הזקינו ובמשך קטן בודאי ימותו, ובעל כרחנו אנו נהיה מוכרחים להנהיג הקהל ולשאול במשפט האורים לפני השם כמו שהיה לבסוף על ידי אלעזר הכהן (וכמו דכתיב "וימת נדב ואביהוא...ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם", ואמרו חז"ל שאם היו הם בחיים היה שייך רק להם). ומי יודע אם נהיה ראוים למדרגה זו. והנה לשון זה עוד שני זקנים הללו מתים הוא לשון גרוע מאד והיה להם לומר פן חס ושלום ימותו, ולכן - אף שמחשבתם היה לטובה - הדיבור לא היה יפה ולכן השיב הקב"ה נראה מי קובר מי: