חפץ חיים על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב יח

(יח) משנפנה מקרבנותיו וכו'. דאי לאו הכי האי פסוק יתירא הוא, דהעליה היתה כדי להקריב, ואחר שגמר פשיטא שירד. אלא השמיענו כיון שנפנה מקרבנותיו והתבונן בכל פעולותיו של החטאת והעולה והשלמים שהיה הכל כדין ולא נכשל בשום דבר – ירד מן המזבח בשמחה:

ועוד נ"ל לפרש לפי מה דאיתא לקמן (באות כ"ט) שמקרא זה מסורס הוא וראוי להכתב "וירד מעשות..וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", ואיתא בשו"ע או"ח (סימן קכח ס' מ"ד) שנשיאת כפים ראוי להיות בשמחה. ועיין שם בביאור הגר"א שכן איתא בזוהר הקדוש בכמה מקומות. וזהו הכונה כאן – משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה לברך את ישראל: