חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ט א

(א) יכול אף הכלים מטמאים מאויר. פירוש משום דנחזייה להאי תנור כמלא טומאה שהרי הוא מטמא מאוירו כאילו נגע בו:

ואין כלים. בין כלים של עץ או של חרס:

ת"ל האוכל. בה"א, משמע אוכל המיוחד שהוא לאדם ולא כל אוכל:

יכול כל אוכל. היינו אף אוכל סרוח וממילא לא יהיה לנו ריבוי לאוכלי בהמה שחישב לאכילת אדם. ויותר טוב כגירסת הגר"א "יכול אף אוכל סרוח":

פרט לאוכל סרוח. שנפסל מאכילת כלב:

אוכל יטמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא. ר"ל שלקבל טומאה מן השרץ אין צריך שיעור כלל אלא אפילו כל שהוא, דסתם אוכל מונח אפילו אכל שהוא:

ת"ל אשר יאכל. ומשמע אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא ה, א):