חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ז א

(א) טמאים וכולי. כלומר טמאים היה לו לכתוב ואמר "הטמאים" לרבות עורות השרצים הרכין שיהיו מטמאין כבשרן. ומהאי ה' יתר מרבינן נמי צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדייהו דאיהו נמי אוכל הוא והוה אמינא מרבה כל מה שהוא אוכל יחד:

ת"ל אלה. "אלה הטמאים" והוא מיעוטא דלא לרבות כל מי שהוא טמא ומסתברא דאתי לרבות רק מי שעורו דק כבשר והוא אלו דקחשיב בברייתא:

הלטאה כחולדה. סבירא ליה דעור של הלטאה יש לו ממש כעור של חולדה:

יש להם עורות. דסבר הטמאים הוקשו זה לזה, מה חולד ועכבר וצב ותנשמת יש להם עורות - אף הנך נמי אית להו עורות אף על גב דהאי קליש והאי עב. וה' ד"הטמאים" אתי לרבות רק צירן ורוטבן וקיפה שלהן: