חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ד ב

(ב) שהוא בגופן. דיין היוצא מן הענבים הלא הוא גופן של הענבים בעצמן וראיה שכאשר יסחוט היין מהם לא ישאר בהם אלא חרצנים וזגים לבד ותתבטל צורתם ומהותם. מה שאין כן חלב בהמה דאינה גופה אלא מחמת אכילה ושתיה של הבהמה קאתי ואינו דבר המתמצה מגופה:

שאסור בפסולתם. דאסור לנזיר אף פסולתן של הענבים דהיינו חרצנים וזגים:

שאין אסור בפסולתם. דפרשה מותר וכן מי רגלים שלה:

תרומה תוכיח שאין אסור בפסולתה. שאם סחט ענבים או רמונים דתרומה לעשות מהם משקים אין חרצנים שלהם אסורים באכילה לזרים דלאו בני אכילה נינהו (וכמו דתנן בתרומות פרק יא גרעיני תרומה בזמן שמכנסן אסורות ואם השליכן מותרות) ואפילו הכי עשה את היין היוצא מן הענבים כמותן וכדאיתא בפרק העור והרוטב: