חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ג ח

(ח) המסס ובית הכוסות. סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי 'בית הכוסות' והמסס מחובר בו וסביב וסביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הם שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס להקיבה ומקיבה לדקין:

שניקבו לחוץ. שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי כשניקבו במקום חיבורן בשתי דפנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:

נפלה מן הגג. ושחטה מיד – טרפה, אף על פי שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה. ואין טעם לטרפות דהלכה למשה מסיני הם. ובגמרא (חולין נא, א) איתא שאם שהתה מעת לעת ושחטה – כשרה, ואף על פי שלא עמדה:

נשבתרו רוב צלעותיה. בלא שום נפילה שיש לבהמה בשתי צלעותיה צלעות גדולות שיש בהם מוח, י"א מכאן וי"א מכאן, ואם נשתברו ששה מכאן וששה מכאן או י"א מכאן ואחת מכאן זהו נשתברו רוב צלעותיה וטרפה:

ודרוסת הזאב. שמכה בציפורניו בבהמה ומטיל ארס בה ושורפה:

בדקה. דבגסה לא אלים זיהריה למקלייה. ותנא קמא סבר דאלים זיהריה למקלייה אף בגסה [רש"י]. ויש מפרשים דר"י לפרושי מילתיה דתנא קמא אתי:

בעוף הדק. כגון יונים וצפרים:

בעוף הגס. אווזים ותרנגולים:

ניקב הלב ולא לבית חללו – כצ"ל: