חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ב ה

(ה) אמר להם שמא וכו'. דמדהוכיח להם שלא הובא בודאי ששאל מהם על זה והשיבו לו שלא הובא ועל זה תמה ואמר "הן לא הובא" - ומדוע לא אכלתם?

שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה. נקט לפנים מפני המסקנא דיליף ר"י הגלילי לקמיה מ"ואל הקדש" שאפילו אם הכניס בהיכל נפסלה:

שנכנס דמה לפני ולפנים וכו'. דתיבת "פנימה" משמע לפני ולפנים (עיין זבחים דף פב:):

ואין חטאת פסולה עד שיכנס כל דמה לפנים. [כן גירסת הראב"ד וכן איתא בילקוט]. והא דקתני לכתחלה מדמה הוא דעת רבנן דילפי עצם איסור הכנסת דם חטאת החצונה לפנים ממה דכתיב "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל", והתם הלא "מדמה" כתיב:

מנין שאף שריפתה בפנים. אם נפסלה על ידי טומאה וכיוצא בה. תלמוד לומר אכול תאכלו אותה בקדש – אחד לאכילת אדם ואחד לאכילת אש אם נפסלה שתהא גם כן בקודש:

מה זו מיוחדת טומאתה בפנים. פירוש דמה שריבה הכתוב להחטאת זו שלא יצאת חוץ לקלעים שאם היתה טמאה היתה נשרפת בפנים הלא לא מצינו רק בנטמאה בפנים כי לא יצאת לחוץ:

יצאת שנטמאת בחוץ כצ"ל [הגר"א]: