חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ב ג

(ג) וכעס כנגד אהרן. מדכתב "בני אהרן" דהוא יתר משמע שחשב שבניו עשו מדעת אביהם או שלא מיחה בהם אך מפני הכבוד הפך פניו כנגד בניו:

הנותרים לא היה פנחס עמהם. ר"ל שרק הם נותרו אז בכהונה, לא זולתם מבני אהרן. שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. או ר"ל שעליו לא היה יכול לדרוש מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו וכנ"ל שהוא בודאי לא היה יכול לאכול ממנחה ומחטאת שהוא היה עדיין בבחינת זר:

לאמר השיבוני על דברי. דהיינו שנתן להם רשות להשיב לבל יראו כמשיבים על דברי משה רבם: