חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרשה ד טז

(טז) מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא. האי דבעינן ריבוי לזה משום דכתיב מיעוט "זאת" להכי איצטריך "תורת" לרבות והשתא דכיב ריבוי ומיעוט מסתברא דהריבוי אתי לעני שהביא קרבן עשיר ומיעוט לעשיר שהביא קרבן עני דמעלין בקודש ואין מורידין:

תלמוד לומר זאת תורת. פי' דמסיים קרא "אשר לא תשיג ידו" משמע הא אם משיג ידו אינו יכול להביא קרבן של דל:

אשר בו נגע צרעת מלמד וכו'. מדכתיב "אשר בו נגע צרעת" משמע דדוקא באופן זה שבעצמו יש נגע צרעת אינו יכול להביא קרבן עני כשהוא עשיר אבל אם הצרעת הוא בבנו ובתו וכו' שהם עניים יכול להביא קרבן עני שבשבילם אף על פי שהם ברשותו:

תלמוד לומר זאת. ומסתברא דלא מיעט אלא אשתו מפני שהיא כגופו:

אם פטרה. פי' אם פטרה בגט קודם הבאת קרבנותיה אינו חייב להביא עליה אף שכבר נתחייב בהן קודם שגירשה שכך כותבת לו בשובר כתובתה "ואחראין דאית לי עלך מקדמת דנא יהא תביר וחליף מינך". ומאי דקאמר "לפיכך" – אפשר דהכי קאמר, אם פרטה אינו חייב וע"כ אם ירצה אח"כ להביא בשבילה יכול להביא קרבן עני אם היא ענייה. ויש דלא גרסי האי "לפיכך":