חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרשה ב יא

(יא) וישב מחוץ לאהלו יהא כמנודה. הברייתא מפרש סדר המקרא דמה שהצריכו לישב לחוץ היינו שיהא כמנודה שנבדל מן האנשים כן יהיה נבדל מביתו ומה שאמר לאהלו להורות שבאותן שבעת ימים אסור בתשמיש שנאמר אהלו וכו':

ולא ימי החלטו. דקרא דוקא אמר אלו ז' ימים ולא יותר:

קל וחומר לימי חלוטו. ולא הוצרך הכתוב לומר לימי חלוטו דמק"ו נלמוד אותו ורבי סבר דאסור חה"מ למצורע חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו:

שלא היה יותם לעוזיהו וגו'. כלומר לא נתעברה אמו ממנו אלא בימי חלוטו דעוזיהו מצורע היה עד יום מותו כדכתיב בקרא. ועיין החשבון ברש"י בפירוש הכתוב במלכים שם. ומקשה ר"? מזה על דברי ר' יוסי בר' יהודה ור' יוסי סבר מאן לימא לן דכדין עבד או אפשר דנתעברה אמו קודם שהוחלט כי לא נולדו לו סימני טומאה תיכף. עיין בראב"ד: