חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרק ב ט

(ט) וכבשה אחת. היינו דאותה שלישית שהוא מביא לחטאת תהא ברורה שתהיה מובחרת מאותם השנים:

מלמד שהוא מביא אחת וכו'. אף דהאי קרא רק גבי חטאת כתיב באמת הוא רק אסמכתא בעלמא דעיקר אחת לאורויי שתהא ברורה ודין זה שמביא אחת על נגעים הרבה ילפינן בכריתות פ"ב מדכתיב "זאת תהיה תורת המצורע" תורה אחת לצרעת הרבה:

לבהמה. פירוש מנחת נסכים הבאה עם הזבח שקרבנותיו של מצורע טעון נסכים ולזה מביא שלשה עשרונים לשלשה כבשים:

הכי גרסינן יכול למנחה. פי' שהצריך הכתוב למצורע מנחה בפ"ע של ג' עשרון והיא נקמצת כשאר מנחה אבל קרבנותיו של מצורע לא בעו נסכים:

כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה. משמע דהעלאה דמנחה כהעלאה דעולה שהיא כולה כליל ולא יתכן להיות זה במנחה הבאה לעצמה שהיא נקמצת ושיריה נאכלין ואין זה אלא בבאה עם הזבח שהיא כולה כליל: