חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרק ב ד

(ד) ראשו מה תלמוד לומר. פי' דדי הריבה ומיעט וריבה בגבות עיניו לחוד:

לפי שנאמר. בנזיר תער וגו':

הכי גרסינן יכול אף מנוגע וכן לקמיה:

מה תלמוד לומר ראשו ומה תלמוד לומר זקנו. פי' הואיל וגילתה התורה דמצות גילוח המצורע דוחה הלאו דנזיר או הלאו ד"ופאת זקנם" ממילא נדע דהוא הדין באידך:

הראש אסור במספרים ובתער. פי' הראש שבנזיר אסור בכל דבר דכתיב לא יעבור לרבות כל המעבירים:

והזקן. פי' השחתת הזקן אינו אסור במספרים ובתער כ"א בתער לחוד. (והגר"א לא גריס "ובתער" ונכון הוא). וע"כ אי לא כתב אלא זקן לחוד הוה אמינא דבנזיר כיון דהחמירה בו התורה כ"כ בעלמא דאפילו במספריים אסור לא ניתן לדחות איסורו אף במצורע:

הראש מותר בכל אדם. שאינו נוהג אלא בנזיר: