חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרשה ג ט

(ט) הלולים מלמד וכו'. דדרשינן קדש שטעון שני הלולים באכילתו כאשר תאכלנו בשנה הרביעית שהוא מותר באכילה:

מכאן אמר רבי עקיבא וכו'. ובברכות דף ל"ו מסיק דעצם הדין סברא הוא דאסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה דצריך להודות למי שבראם וקרא דנסיב לעיל אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לדרשא אחרינא עי"ש:

מנין לשלשים יום לפני ר"ה וכו'. פי' מנין שכשם לענין שנות הערלה מנינן מתשרי שהוא שנות העולם כן הוא הדין לענין נטע רבעי ועל כן אם נטע ל' יום לפני ראש השנה יחשב שנה ולא יחשוב עוד רק שלש שנים ואח"כ יהיה נחשב לשנה החמישית:

תלמוד לומר ובשנה החמישית. פי' דגמרינן גם כן שנה שנה בגזירה שוה מתשרי דכתיב שם "מראשית השנה":

[ודע עוד דמהווי"ם ד"ובשנה הרביעית ובשנה החמישית" ילפי בפרק קמא דראש השנה עוד לימוד דאף דאשלימו השנים בראש השנה ושלשים יום קודם ראש השנה חשיב שנה – עם כל זה הפירות שחנטו מראש השנה עד ט"ו בשבט אסורים דכתיב "ובשנה", הוי"ו מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית גם כן שאינם מותרים עד ט"ו בשבט וכן בחמישית אינם יוצאים מידי רבעי עד ט"ו בשבט דחמישית, והפירות שחנטו בה קודם שבט טעונים חלול דוי"ו ד"ובשנה החמישית" מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: ובשנה החמישית גם כן קודש הלולים והוא לפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט שטעונים חלול אבל אם אחרה חניטתם עד לאחר ט"ו בשבט מותרים ואין בהם איסור ולהכי אהני השלשים יום קודם ראש השנה להתירם מט"ו בשבט עד ראש השנה]:

הרי אתה כמוסיף כו'. פי' מדכתיב "להוסיף" משמע שתבואת שנה זו ושל רבעי דינם אחד:

אף פירות רביעית לבעלים. אף שרבעי כתיב בה "קודש" ודינה כמעשר שני, ס"ל דגם מעשר שני ממון הדיוט הוא (ירושלמי פ"ז דפאה) ורבי עקיבא ס"ל כרבי מאיר דמעשר שני ממון גבוה הוא ולכך דרש תיבת "להוסיף" לענין אחר: