חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרשה ג ז

(ז) הרי הם ככל השנה. וע"כ אם הגיע ר"ה שהוא יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה ומונה עוד רק שתי שנים ותו לא:

תלמוד לומר ובשנה הרביעית. פי' דמלת "ובשנה" יתירה דהו"ל למכתב "וברביעית" אלא אמר שנה ללמוד שנה שנה בגזירה שוה מתשרי דכתיב "מראשית השנה", אלמא דשנות הערלה מתשרי מנינן ואחר שידענו דתשרי ראש השנה לנטיעה – ממילא שלשים יום בשנה חשוב שנה כמו שלמדו בראש השנה דף י' מקרא וע"כ אם נטע שלשים יום קודם כיון שהגיע ראש חדש תשרי מונה לו שנה שניה:

להביא את הפרט. הנושר בשעת הבצירה. וכן העוללות ששניהם קודש הלולים וצריך הבעל הבית לאכלן בירושלים והוא מדכתיב "כל פריו" משמע דלא יוסר ממנו כלל:

יש לו פרט וכו'. ס"ל דכרמך קרינא ביה וחשיב להו כחולין לענין שצריך לעזוב ממנו פרט ועוללות אבל העניים אוכלים אותו בירושלים או פודין אותו ומעלין את דמיו לירושלים:

כולו לגת. דורכין גם את הפרט והעוללות דסבר בית הלל דלא קרינן ביה כרמך, דממון גבוה הוא וחשיב כמעשר שני דיליף קודש קודש ממעשר שני וכדלקמיה: