חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרשה א א

(א) פרושים היו. מן העריות שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (רש"י. ועיין ברמב"ן):

לומר אם מקדישים וכו'. הוקשה להם איך תלה קדושתנו בקדושתו ית' דמשמע שנדמה אליו ית' בקדושה מה שלא יתכן. לזה אמרו שלא תלה קדושתנו בקדושתו אלא כביכול תלה קדושתו בקדושתנו ופי' הפסוק קדושים תהיו כי בזה קדוש אני ה' אלהיכם (קרבן אהרן). ועוד נראה לפרש משום דבפרשה זו כתיב "קדושים תהיו", משמע שרצונו שאנחנו נהיה קדושים ובפרשה אמור כתיב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – הרי שרצון הש"י שהוא יתקדש על ידינו, ולזה פירשו דהכונה אחת ולזה אמר או אינו כן אלא מה שאמר "ונקדשתי" הוא כפשטיה דהוא צריך לקדושתנו דעל ידינו הוא נתקדש:

פמליא למלך וכו' מחקה למלך. בילקוט איתא "מחכה למלך" ופירושו החיל של מלך מה לו לשאול איזה דרך ילך לו המלך אם למלחמה אם לשלום אלא שילכו עמו. כך ישראל שהם חילו, מה להם לעשות אלא לשמוע בקולו ולדבקה בו ולהיות קדושים: