חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק ה ז

(ז) אשר חטא מלמד וכו'. ד"אשר חטא" יתר הוא להורות דעל כמה חטאות מביא רק קרבן אחד:

אשר חטא. דזה גם כן יתר הוא לרבות דיכול להביא קרבן על המזיד ובמסכת כריתות פריך והא עיקר קרא במזיד כתיב דהא בקורת כתיב והיינו מלקות כנ"ל בהלכה ד' ואין מלקות אלא מזיד ועליה קאמר "והביא את אשמו". ומשני אימא לעשות שוגג כמזיד דסד"א דדוקא מזיד מביא קרבן אבל שוגג אין צריך קרבן. קמ"ל הריבוי ד"אשר חטא" לרבות שוגג: