חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק ג ז

(ז) תעזוב לפניהם. הנח תבואה בקשה. פי' כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם ולא יעכבן בעה"ב לעצמו:

תלתן. הוא קטניות יניח לפניהם בעמרים אשר עם התלתן:

יכול אפילו אם השירה. דהיינו שהרוח השיר הקש וכיו"ב:

תלמוד לומר אותם. מיעוטא הוא ומשמע אותם שהם כמו שגדלו תעזוב אותם כמו שהם אבל אם נשר הרוח מה שעליהם מן הקש וכיו"ב אין לעניים זכות בהם:

הפרישן. לעניים כדין התבואה בקשיה וכו':

ואח"כ השירה אותם הרוח. לפירות מפסוליהן:

כשם שזכו. העניים בפירות משעה שהפרישן להם כך זכו בעציהן כלומר בפסולת שלהם:

מנין שספק לקט. כגון שאינו יודע אם נפל מחמת הקצירה או לאו:

תלמוד לומר תעזוב אותם. יתירא, אחד כאן ואחד בפרשה אמור:

איני גובה מכם אלא נפשות. "אלהים" לשון דיין הוא וגביית נפשות מן המקרא האחר יוצא (ראב"ד):

שנאמר אל תגזל דל וגו'. ומה יש לגזול לדל אם לא הדברים שזיכתו התורה: