חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק ג ג

(ג) איזהו עוללות. האמורה בתורה "וכרמך לא תעולל":

כתף. השרביט האמצעי של האשכול מחוברים בו אשכולות קטנות הרבה, וכשהן שוכבין זה על זה כמשאוי שעל כתפו של אדם הוא נקרא 'כתף'. וכשהן מחוברין בשרביט, אחד לכאן ואחד לכאן, אין כאן כתף:

נטף. הן גרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט שרגילים להיות תלוים שם ענבים הרבה ועל שם שענביו נוטפות למטה נקרא 'נטף'. ולשון המקרא קורא לאשכול שאין לו כתף ולא נטף 'עולל' לפי שהוא לפני שאר אשכולות כעולל לפני איש:

אם ספק. שנראים האשכולות הקטנות התלויות בשרביט כאילו שוכבות זו על גבי זו ואין שוכבות יפה דהשתא הוי ספק אם יש לה כתף אם לאו:

שבארכובה. יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבה והבוצר קוצצה והיא נקראת 'ארכובה'. ופעמים שיש בה עוללות עם האשכולות:

נקרצת. נקצצת ונחתכת מלשון "קרץ מצפון בא" (ירמיהו מו, כ):

עם האשכול. כשחותך האשכול מן הארכובה נחתך גם העולל עם האשכול דאינו רחוק ממנו – היא של בעה"ב:

גרגר יחידי. כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו:

רבי יהודה אומר אשכול. דכתיב (ישעיה, יז) "ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים", שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכול:

וחכמים אומרים עוללות. דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף: