חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק ב ה

(ה) לא לקט קיטוף. שאם היה הולך בתוך שדהו וקוטף מלילות בידו ונושר מידו אין זה לקט דסתם קציר לא הוי אלא במגל והכי קאמר קרא: ולקט הנושר בשעה שאתה קוצר:

אלא מחמת הקציר. ולא באונס כדמפרש ואזיל:

קצר מלא ידו. בדברים שדרכן בקצירה:

תלש מלא קומצו. בדברים שדרכן ליתלש ביד כגון עדשים ואפונין שתלישתן ביד היא קצירתן. אבל דבר שדרכו ליקצר בכלי הרי אמר ברישא "לקט קצירך, לא לקט קיטוף", והוא הדין תלישה, ואם כן אפילו נפל בלי אונס גם כן לא הוי לקט:

תוך היד וכו'. הוא ענין בפני עצמו ואנשר קאי. כלומר – תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים, אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל לבעל הבית, דאין זה דרך קצירה:

ראש היד. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו. הנושר מהן. וכן הנושר מראש המגל:

ר' ישמעאל אומר לעניים. דדמי לתוך היד ותוך המגל:

ורבי עיקבא אומר לבעל הבית. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל: