חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק יב ב

(ב) שעשה בה את המערה. נשיקה או הכנסת עטרה כגומר ביאתו:

שיש בה טומאה. שמטמאה את בועלה לפיכך החמיר בה לענין העראה:

תלמוד לומר כי את שארו הערה. באחות ואחות אם הרי דגם שם אף על פי שאינה מטמאה את בועלה מכל מקום החמירה בהן התורה לענין העראה ומכל מקום אינם בכלל שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין דיש בכל אחד מעלה מה שאין בחבירו ולפיכך יכול ללמוד בנין אב מבין שניהן לעלמא ולזה קאמר הרי את למד בנין אב מבין שניהן:

לא ראי נדה. שיש בה טומאה כראי אחות אב שאין בה טומאה ולא ראי אחות אב שהוא איסור הבא משום שאר ותוכל לפשוט כל עריות הבאות משום שאר אבל אשת איש שאין איסורו משום שאר מהיכא תיתי לן כהרי נדה שאין איסורה משום שאר ואפילו הכי השוה בה הכתוב להעראה שיהא כגומר, הצד השוה שבהן וכו':