חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ה ו

(ו) שיאכיל את אמו בתרומה. כגון בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה הימנו בן שאוכלת בתרומה על ידי בנה:

אם עשה זרע כאב לפסול. כגון בת כהן שנשאת לישראל ומת ולה הימנו בן שאינה אוכלת בתרומה כדכתיב "וזרע אין לה ושבה אל בית אביה", מכלל דכי יש לה לא אכלה:

הן. פי' וכי אתה יכול למילף אכילה מהפסול:

שמדת הפסול מרובה. דיש רבים פוסלין ולא מאכילין כדתנן בפרק אלמנה לכה"ג שהעובר והיבם והאירוסין החרש ובן ט' שנים פוסלין את אמם מלאכול אם היתה בת כהן לישראל ואין מאכילין אם היתה בת ישראל לכהן:

שמידת מאכיל מעוטה. שמעט הם המאכילין ולכן נאמר גם כן שהזרע פוסל ולא מאכיל:

ת"ל ויליד ביתו יאכיל. פי' יליד ביתו נקרא הבן הנולד בביתו, יאכיל דקרי ביה יאכילו, וא"א לומר כשאביו הכהן חי דאז אין צריך לדידיה, אלא אפילו כשאביו מת הוא מאכיל את אמו:

הם יאכלו אם אוכלים ואין הבהמה אוכלת. שלא יאכילנה חטים ולחם הראוי לאדם:

יכול לא תאכל בכרשינין. אסמכתא היא דאין תרומה לכרשינין מן התורה (ר"ש):

ת"ל נפש. וכהן כי יקנה נפש, וגם בהמה בכלל כדדרשינן בפ"ב דביצה דקרא ד"אך אשר יאכל לכל נפש":

בלחמו יצא המת וכו'. פי' אם מת הכהן ואין יורשיו כהנים אין עבדיו אוכלין בתרומה אפילו לא זכו בהן עדיין היורשים (זית רענן):