חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ד ה

(ה) מה תלמוד לומר. פי' הלא מבואר לקמיה דהאי "אשר יקרב" אינו נגיעה אלא אכילה, דהיינו שאוכל קדשים בטומאה, לכן בעי מה תלמוד לומר, והלא כבר בשלמים נאמר זה:

או אינו וכו'. פי' עכשיו שאמרת שאל הקדשים הוא כלל, אם כן לא נאמר דבא לרבות כל הקדשים דאם כן שלמים למה לי, אלא נאמר דהי ליה שלמים דבר שהיה בכלל כל הקדשים, ולא יצא מן הכלל אלא ללמד על הכלל כולו, שלא נרבה בו אלא הדומה לשלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד כגון בכור ומעשר:

ת"ל בשר. והנפש אשר תאכל בשר, דהו"ל למכתב "אשר תאכל מזבח השלמים" ואמר "בשר" לרבות כל בשר שאכלו בטומאה חייב: