חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה יג ז

(ז) להעלות נר שתהא שלהבת עולה. שלא ידליק הפתילה ויניחנה שתהיה היא מדלקת מאליה אלא צריך להדליקה עד שתהא שלהבת עולה עד שיתלכד האש בכל חלקי הפתילה ותתחיל השלהבת להיות עולה מאיליה. ודריש לה מדלא כתיב "להדליק נר" וכתב "להעלות נר":

שתהא נר המערבי דולק. מדלא כתיב להעלות נרות וכתיב "להעלות נר" משמע דהוקבע אחד, דאע"ג דכתיב בנרות "מערב עד בוקר" - הני מילי שאר נרות אבל נר אחד הוקבע שיהיה דולק תמיד שממנו מתחיל להדליק שאר נרות בין הערבים ובו היע מסיים הטבת הנרות שהשאר היה מטיב שחרית וזה מטיב בין הערבים, ואוחז הפתילה הישנה בידו או מניחה בכלי עד שמטיב נר מערבי ונותן לתוכו שמן ופתילה חדשה ומדליקה (בפתילה הישנה) ומדליק השאר ממנה, כך פי' רש"י בפרק במה מדליקין. והתוספות פירשו ובה היה מסיים בהדלקה, וזהו שאחר שהיה דולק ממנו בפתילה הישנה נרות בין הערבים היה מטיבה ונותן בה פתילה חדשה ונותן בו שמן למדת שאר נרות לאלתר ומדליקה:

הוא היה מקדים לפניהם. הכהן שזכה בפייס בענין הטבת הנרות בשעה שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם להטיב הנרות:

נכנס. בבקר:

ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים. האי תנא סבר דמזרח ומערב מונחים סדר הקנים, וקרי נר מערבי נר שני שבצד החיצון שהוא השני מהשלשה שהיו במזרח:

מדשן את המזרחי. את הראשון מכבה אותו ומתקנו, שמסיר הפתילה הישינה והשמן שבו, ומניח בו פתילה חדשה ושמן אחר כדי שיהיה מוכן להדליקו בערב עם שאר הנרות, ומניח את השני הסמוך לו והוא נר מערבי דולק עד הערב שמדליק ממנו הנרות ואח"כ מטיבו ומדליק אותו. ומאי דאמר רבנן קביעותא בנר שני כתב רש"י בפרק במה מדליקין משום דאין מעבירין על המצות וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא והוא הראשון שבשלשה המזרחיים וביה לא מצי לאתחולי דכתיב "יערוך אותו לפני ה'" דמשמע שצריך שיהא אחר חוצה לו, דאי לא לא קרינן ביה "לפני ה'":

ומדליקו ממזבח העולה. שאין מדליקין נר מערבי לעולם אלא ממזבח העולה דכתיב "אש תמיד תוקד על המזבח" ודרשינן ביה אש אותו שנאמר בו להעלות נר תמיד תוקד מעל המזבח:

תמיד אף בשבת. שמדליק בשבת למוצאי שבת:

אף בטומאה. דאם נטמאו השמנים שבבית המקדש או שנטמאו כל הכהנים שנמצאו אז מדליקין אף בטומאה: