חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ו א

(א) פרט לשומרת יבם. שאינה אוכלת בתרומה בעודה שומרת לו אף שהיא בת כהן דהא אגודה ביבם ולא שבה אל בית אביה:

כנעוריה פרט למעוברת. דיתר הוא, אלא להורות כנעוריה - מה נעוריה ריקנית אף עכשיו תהיה ריקנית:

והלא דין הוא. ולא צריך קרא לזה:

ומה במקום כו' כולד מן האחרון. פי' אם היו בנים מן הראשון ומת ונישאת לאחר ומת בלא בנים, בנה שיש לה מבעל ראשון אינו פוטרה מן היבום:

עשה את העובר כולד. אם יש לה עובר פטור מן היבום:

כאן עשה ולד מן הראשון וכו'. לפוסלה מן התרומה, שהרי יש לה זרע:

אינו דין שנעשה את העובר. של בת כהן מישראל לחשבו כיולד ולפסלה מן התרומה:

שכן עשה את המתים כחיים. שאם היה לו בן ומת אחר מיתת אביו - פטורה היא מן היבום, ר"ל וע"כ הקיל הכתוב עוד קולא לפוטרה מיבום על ידי עובר:

נעשה וכו'. שלא עשה את המתים כחיים. שרק בנה חי פוסלה מתרומת אביה ולא בנה מת שהיה לה מישראל:

אלא בקדשי הגבול. שהיא התרומה לומר דחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויליף דבר זה מקרא מדאמר "לחם" ולא "בשר". אי נמי מדקרייה "לחם אביה" וזה לא יאמר אלא על התרומה שהיא קנויה לו שאינה משיורי שולחן המלך, מה שאין כן בקדשים שאינם אלא משאת פני האלהים משלו ומשולחן גבוה קזכו (שם בגמרא דף פ"ז):