חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ה ד

(ד) זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה. ואף דאפקתיה לעיל לזרע זרעה מסיק בגמרא (קידושין ד, א) דלזרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים, כי איצטריך קרא לזרע פסול:

כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל. ובשניהם מיירי שהבעל מת. והנה באמת הו"ל לתנא למינקט בציורו רק בת כהן לישראל ואגב נקט בת ישראל לכהן, להשמיענו דכשם שזרע זרעה פסול מהני לפסול אותה מן התרומה כן בבת ישראל לכהן מהני זרע זרעה פסול להאכילה תרומה:

והלכה הבת וניסת וכו'. וגם היא מתה:

בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. דהא יש לה ממנו זרע זרעה, אף על גב דהוא פסול. וכן להיפך בבת כהן לישראל: