חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ג ד

(ד) אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו. כהן ובנו כשרים שניהם לעבודה:

וטריפה. שנקבו מעיו ואינו בגלוי:

הכי גרסינן מום בו פרט לאותו וכו' (הגר"א), ומה דדרשינן לקמן "מום בו פרט לשעבר מומו" הוא ממה שכתוב אח"כ בפסוק כ"ג (כן כתב באדרת אליהו):

קדשי קדשים שהותרו לזר. לאו בחטאת ואשם קאמר, דאין נאכל לזרים, ובבמה לא קרבו. אלא במנחה וכמאן דאמר יש מנחה בבמה קטנה ומנחה קדשי קדשים היא ואוכלים שיריה זרים שהיו עובדין בבמה קטנה שהזר עובד שם. ולכך הוה אמינא כשם שהזר מותר כך בעל מום מותר. אבל קדשים קלים לא יאכל הבעל מום בחזה ושוק של כהנים שהרי לא הותרו לזר, דלא אשכחן זר חולק במורם מן שלמי יחיד דבמקדש הלא היה נאכל לכהנים ובבמה קטנה לא היה חזה ושוק כדתניא בפרק בתרא דזבחים "חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה":