חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ג יא

(יא) רקועות. טסין של זהב שמחפין בהם כתלי ההיכל שלא יכנס בעל מום לרקעם בכתלי ההיכל:

ת"ל אך. מיעוטא היא, דלצורך תיקון מותר:

ומנין אם עבד וכו'. אדלעיל קאי על בעל מום שעבד במזבח:

ונאמר להלן חילול. בטמא שאכל תרומה נאמר בו "ומתו בו כי יחללוהו":

אין בעל מום במיתה. דכתיב "ומתו בו" ולא בבעל מום:

אלא באזהרה. דכתיב "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב":