חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק א ט

(ט) ודין הוא. שתהא פסולה ולא צריך קרא, שהיא אסורה לחזור לחולץ, מדכתיב "אשר לא יבנה" ולא כתיב "אשר לא בנה", ודרשו כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

צרה תוכיח. והיא צרת חלוצתו שאם היתה לו צרה ונפטרה בחליצתו של זו דכתיב בית חלוץ הנעל – בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים, ואותה גם כן אסורה עליו ד"אשר לא יבנה - כיון שלא בנה שוב לא יבנה" גם עלה קאי, ועל כל זאת מותרת לכהונה, אף אני אביא חלוצה וכו':