חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק יט ה

(ה) מה תלמוד לומר. מאחר שעתיד לכתוב ונוקב שם ה' יומת, לכתוב איש איש כי יקוב שם ה' ונשא חטאו ויומת:

שם המיוחד. הוא שם בן ד' אותיות דיו"ד ה"א, והיינו שם המיוחד דעליה כתיב "זה שמי לעולם":

ת"ל כי יקלל אלהיו. דהיינו כינוי וסמיך ליה מיתה - ונוקב שם ה' יומת, ופי' הכתוב כי יקלל אלהיו ונוקב שם ה' שניהם מות יומת, ר"ל כל אחד משניהם:

על שם המיוחד במיתה. ד"מות ימות" לא קאי אלא א"ונוקב שם ה'":

ועל הכינויין באזהרה. ד"אלהים לא תקלל" שהוא קודש וקרא ד"איש איש כי יקלל אלהיו" שהוא כינוי על זה אמר "ונשא חטאו" שהוא כרת כדאמרינן דאיכא כרת בכינויין והא דאמרינן באזהרה למעוטי מיתה ולא מכרת: