חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק יח ו

(ו) שתהא ברורה. שתהא ברור ובהיר:

חובה ללחם. שלא יוצא ידי חובת הלחם אלא בהבאת הלבונה כיון דהלבונה היא הנקטרת במקום הקומץ דשאר מנחות:

והיתה ללחם מלמד שהיא מעכבת. כצ"ל. ור"ל דכל היכא דכתיב הויה היא לעיכובא וכדאיתא במנחות דף כ"ז, וע"כ אם אין לבונה לא יביא לחם ובמנחות דריש מדכתיב "חוקה" עי"ש:

ומפגלת ופוסלת את הלחם. שמחשבת פגול או פסול אשר יהיה בלבונה כגון שחשב להקטיר הלבונה חוץ לזמנה או חוץ למקומה מתפגל הלחם ונפסל גם כן:

אינה ע"ג לחם אלא נותנה לשני בזיכין. פי' אינה על הלחם ממש אלא לתוך בזיכין מדלא כתיב "והיתה על הלחם":

שיש להם שוליים. אבל עגולים למטה לא כדי שלא יתגלגלו על דופני הלחם ויבצעהו (מנחות צח, א) (ר"ש משאנ"ץ):