חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק יח ד

(ד) על טהרו של שולחן. פי' על גילויו שלא יהיה דבר מפסיק בינתיים:

שלא יהא הסניפים. ר"ל הקנים שתחובים בהסניפים להפסיק בין החלות כלדקמיה והודיענו הכתוב שזהו דוקא בשאר החלות אבל התחתונות היו מונחים על עצם השולחן בלי הפסק:

סניפים של זהב. כמין יתדות זהב רחבים עומדים בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם שהיו עומדים בארץ בשני צידי אורך השולחן השנים מהם סמוכים לכתלי מערכת הלחם האחד מכאן ומכאן, והשנים האחרים סמוכים לכתלי מערכת הלחם השנית מכאן ומכאן, והיו הסניפים גבוהים מן הארץ עד השטח העליון של כתלי המערכות:

מפוצלים מראשיהם. דבכל סניף היו פיצולים כדמות חריצין זו למעלה מזו כדי לסמוך בהן ראשי הקנים המונחים על ראשי כתלי הלחם מכאן ומכאן כדי שלא יכבד משא החלות העליונות על התחתונות ותשברנה. ואלו הסניפים היה רחבם כרוחב שיעור מה שצריך מן הקנה הראשון עד הקנה השלישי מן השלשה קנים כדי שיספיק החריץ שבסניף להסמך בו כל הג' קנים יחד:

הכי גרסינן כחצי קנה חלול. ר"ל כל קנה היה עשוי חצי קנה חלול ומונח על הלחם וחלול היה כדי שתהא רוח מנשבת בהם:

י"ד לסדר זה וכו'. שש חלות שהיה בסדר כל מערכת לארבעה מהן לכל אחת ג' קנים הרי י"ב קנים, והעליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי, הרי י"ד. והחלה התחתונה א"צ כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שולחן כנ"ל. והאי דאמר מעיקרא מכאן אמרו אינו מבואר במפרשים. ואפשר דאמסקנא סמוך דמסיים דדי י"ד קנים לסדר זה וע"כ מטעם דחלה התחתונה אינה צריכה לקנים תחתיה שהיתה מונחת על טהרו של שולחן: