חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק יז יב

(יב) מלמד שהיה משה וכו'. מדהוצרך לומר בזה שאמר משה מה שנצטוה לומר להם כמו שאמר בראש הפרשה, מה שלא נאמר כן בפירוש בכל המצות, אלא בא לומר שהיה משה מדבר כל אחד בזמנו:

בלשון שהיה שומע וכו'. פי' שהיה משה אומר להם לשון הפרשה ממש כמה שהקב"ה אמר לו ואח"כ אמר ביאור הפרשה שהוא תורה שבע"פ כפי מה שקבל מאת הקב"ה:

וכל פרשיות וכו'. פי' לאו דוקא בזה, דהוא הדין בכל הפרשיות שבתורה ששמע מהקב"ה היה אומר להם מתחלה לשון הפרשה ממש ואח"כ הביאור על זה:

ר' יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמר שבת בראשית עמהם בן עזאי אומר וכו'. בבבא בתרא דף קכ"א (בבא בתרא קכא, א) ביארו הברייתא מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שבת בראשית א"צ קידוש ב"ד, סד"א הואיל וכתיבה גבי מועדות תבעי קידוש בית דין כמועדות, קמ"ל:

והנה הראשונים פירשו דדרשא דידהו קאי על מה דכתיב "אלה מעדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש", ד"מועדי ה'" יתר הוא, דהוה מצי למכתב "אלה אשר תקראו אותם מקראי קודש", ואמר "מועדי ה'" למדרש מועדי ה' תקראו אתם ב"ד אבל לא שבת בראשית (קרי לה 'שבת בראשית' דהיא היתה בעת בריאת עולה כדכתיב בקרא), דלעולם יום שביעי קדוש בלא קידוש בית דין, דסד"א דכיון דשבת נאמרה בפרשה אחת עם מועדות תבעי קידוש בית דין בכל ערב שבת כמועדות, קמ"ל. ובן עזאי אומר דאתי למעוטי פרשת נדרים. והוא משום דסמוכה לפרשת המועדות ומשום הכי הוי אמינא דכמו שלקידוש בית דין צריכה ג' מומחין דכתיב "אשר תקראו אתם", ואם משה ואהרן מדבר, ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד כדאיתא בראש השנה – הוא הדין לענין הפרת נדרים. להכי כתיב מועדי ה' אשר תקראו אתם היינו שעל ידיכם שאתם מומחין נתקדש החודש ונעשו מועדים אבל להפרת נדרים סגי אפילו בשלשה הדיוטות: